סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?בית המשפט באנגליה: היכן מסתיימת אחריות מוכר בתנאי CIF / עו"ד גיל נדל, עו"ד אליס אברמוביץ
כידוע, על פי תנאי המכר CIF, המוכר (היצואן) דואג להובלת הטובין עד לנמל הפריקה במדינתו של הקונה. אך מה קורה אם לא ניתן לפרוק את הטובין בנמל היעד, בשל היעדר מקום ברציף או בשל תנאי הים, על מי תוטל האחריות לכך, על הקונה או על המוכר?
פסק-דין שניתן לפני מספר חודשים באנגליה עוסק בסוגיה זו.
פסק-דין שניתן לפני מספר חודשים באנגליה עוסק בסוגיה זו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת Glencore International התקשרה עם חברת Suek בהסכם לרכישת 390,000 טון של פחם, בששה משלוחים נפרדים. במסגרת הסכם המכר, התחייב המוכר לארגן את ההובלה הימית מנמל הטעינה לנמל הפריקה באמסטרדם, הולנד, בעוד שהקונה התחייב לאפשר עגינה בטוחה ברציף נמל הפריקה.
באחד המשלוחים, לא הצליחה האוניה שמונתה על ידי המוכר לעגון ברציף, וזאת הן מפני שהרציף היה תפוס על ידי אוניה אחרת, והן משום שתנאי הים לא אפשרו זאת. לפיכך, מסר קפטן האוניה הודעת מוכנות (NOR – Notice Of Readiness) לקונה במקום מוסכם אחר.
משמעות מסירת הודעה כזו היא שמרגע מסירתה, הטובין נחשבים כזמינים עבור הקונה, ומרגע זה (או מתקופה אחרות שסוכמה בין הצדדים) זכאי המוביל הימי לקבל "דמי השהייה" אם המכולה לא הושבה לו במועד.
פסק-הדין:
בית המשפט בחן את חוזה המכר, ומצא כי סעיף 7.13 לו מתייחס באופן ספציפי למצב דברים זה, וקובע כי כאשר הרציף אינו פנוי לעגינה, רשאי קברניט האוניה למסור הודעת מוכנות במקום מוסכם אחר.
למרות סעיף זה בחוזה, טענתו המרכזית של הקונה התבססה על פסק דין משנת 1987 ("Kyzikos" [1987] 1 Lloyd’s Rep 48), בו נקבע כי אוניה רשאית להכריז על מוכנות רק אם הסיבה הבלעדית לאי-העגינה היא היותו של הרציף תפוס. בענייננו, טען הקונה, גם תנאי הים לא אפשרו את העגינה, ועל כן אין תחולה לתניה החוזית המוסכמת בעניין זה.
בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק כי בפסק הדין מ-1987 דובר בחוזה חכירת אוניה (Charterparty Agreement), בו לחוכר היו התחייבויות שונות מאלו שבענייננו. כאן, התחייבותו החוזית של המוכר בתנאי CIF הסתכמה בארגון ההובלה הימית ותו לא, ולא היה זה בתחום אחריותו לעכב את האוניה עד אשר יתפנה הרציף לעגינה.
בנסיבות אלו, כך נפסק, קבלת טענתו החלופית של הקונה, משמעותה היא קריאת תנאי חדש לתוך החוזה, אשר לא הוסכם על ידי הצדדים מלכתחילה, ועל כן דינה להידחות.
ולכן, בסופו של דבר, נפסק כי אחריותו של המוכר בתנאי CIF הייתה לדאוג למוביל ימי, לשלח את הטובין, אך אין עליו אחריות לדאוג לעגינת האוניה בנמל.
[Suek AG v Glencore International AG, Queen’s Bench Division (Commercial Court): Burton J: [2011] EWHC 1361 (Comm): 27 May 2011]
סקירה זו אשר נלקחה מהאתר www.onlinedmc.co.uk נערכה על ידי עו"ד דיוויד מרטין-קלארק
David Martin-Clark, Barrister, Maritime Arbitrator, Commercial Disputes Mediator Barrister, Stone Chambers Shipping & Insurance Consultant
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
חברת Glencore International התקשרה עם חברת Suek בהסכם לרכישת 390,000 טון של פחם, בששה משלוחים נפרדים. במסגרת הסכם המכר, התחייב המוכר לארגן את ההובלה הימית מנמל הטעינה לנמל הפריקה באמסטרדם, הולנד, בעוד שהקונה התחייב לאפשר עגינה בטוחה ברציף נמל הפריקה.
באחד המשלוחים, לא הצליחה האוניה שמונתה על ידי המוכר לעגון ברציף, וזאת הן מפני שהרציף היה תפוס על ידי אוניה אחרת, והן משום שתנאי הים לא אפשרו זאת. לפיכך, מסר קפטן האוניה הודעת מוכנות (NOR – Notice Of Readiness) לקונה במקום מוסכם אחר.
משמעות מסירת הודעה כזו היא שמרגע מסירתה, הטובין נחשבים כזמינים עבור הקונה, ומרגע זה (או מתקופה אחרות שסוכמה בין הצדדים) זכאי המוביל הימי לקבל "דמי השהייה" אם המכולה לא הושבה לו במועד.
פסק-הדין:
בית המשפט בחן את חוזה המכר, ומצא כי סעיף 7.13 לו מתייחס באופן ספציפי למצב דברים זה, וקובע כי כאשר הרציף אינו פנוי לעגינה, רשאי קברניט האוניה למסור הודעת מוכנות במקום מוסכם אחר.
למרות סעיף זה בחוזה, טענתו המרכזית של הקונה התבססה על פסק דין משנת 1987 ("Kyzikos" [1987] 1 Lloyd’s Rep 48), בו נקבע כי אוניה רשאית להכריז על מוכנות רק אם הסיבה הבלעדית לאי-העגינה היא היותו של הרציף תפוס. בענייננו, טען הקונה, גם תנאי הים לא אפשרו את העגינה, ועל כן אין תחולה לתניה החוזית המוסכמת בעניין זה.
בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק כי בפסק הדין מ-1987 דובר בחוזה חכירת אוניה (Charterparty Agreement), בו לחוכר היו התחייבויות שונות מאלו שבענייננו. כאן, התחייבותו החוזית של המוכר בתנאי CIF הסתכמה בארגון ההובלה הימית ותו לא, ולא היה זה בתחום אחריותו לעכב את האוניה עד אשר יתפנה הרציף לעגינה.
בנסיבות אלו, כך נפסק, קבלת טענתו החלופית של הקונה, משמעותה היא קריאת תנאי חדש לתוך החוזה, אשר לא הוסכם על ידי הצדדים מלכתחילה, ועל כן דינה להידחות.
ולכן, בסופו של דבר, נפסק כי אחריותו של המוכר בתנאי CIF הייתה לדאוג למוביל ימי, לשלח את הטובין, אך אין עליו אחריות לדאוג לעגינת האוניה בנמל.
[Suek AG v Glencore International AG, Queen’s Bench Division (Commercial Court): Burton J: [2011] EWHC 1361 (Comm): 27 May 2011]
סקירה זו אשר נלקחה מהאתר www.onlinedmc.co.uk נערכה על ידי עו"ד דיוויד מרטין-קלארק
David Martin-Clark, Barrister, Maritime Arbitrator, Commercial Disputes Mediator Barrister, Stone Chambers Shipping & Insurance Consultant
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
מאמרים נוספים בתחום:
