סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?האם מוביל ימי אחראי בגין טובין אשר הגיעו ליעדם באיחור? / עו"ד אביגדור דורות
לאחרונה (17.4.11) קיבל בית משפט השלום בחיפה תביעה שהוגשה על ידי יצואנית פירות כנגד חברת ההובלה הימית ונמל אשדוד בגין נזקים שנגרמו ליצואנית בשל איחור בשילוח הטובין ליעדם (ת"א 10580-07 טופ עדן פרוטס נ' מ. דיזנגוף ואח').
העובדות וטענות הצדדים:
התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, ביצוא סחורות חקלאיות לחו"ל. במקרה דנן ביקשה התובעת לייצא לרוסיה משלוח של ענבים וגזר, ולשם כך שכרה התובעת את שירותי המוביל הימי "צים שירותי ספנות משולבים בע"מ" (היא הנתבעת 2), באמצעות סוכנת שלה, חברת מ.דיזנגוף בע"מ (היא הנתבעת 1). טרם יצוא המשלוח, הסכימו הצדדים כי הטובין יועמסו על אוניה מסוימת אשר אמורה הייתה להגיע לנמל נובורוסיסיק ביום 30.7.06. העמסת הטובין הייתה אמורה להתבצע בחיפה, אולם עקב אירועי מלחמת לבנון השנייה נסגר נמל חיפה לסירוגין, והתובעת הופנתה להעביר את מכולותיה לנמל אשדוד שם אמורות היו להיות מועמסות על האוניה. התובעת שלחה את הטובין לנמל אשדוד, אולם המשלוח לא הועמס על האוניה אלא שהה שם במשך כמה ימים עד אשר הועמס על אוניה אחרת במטרה "להשיג" את האוניה הראשונה בנמל פיראוס. בסופו של יום העברת המשלוח לא התבצעה, והטובין הגיעו ליעדם ברוסיה באיחור של שלושה שבועות.
טענתה העיקרית של התובעת הייתה כי הנתבעות אחראיות על נזקיה שנגרמו בשל איחור הגעת המשלוח לרוסיה, אותם היא אמדה בכ- 250,000 ₪. הנתבעות מצידן טענו כי הן פטורות מאחריות לאיחור, בהתאם להוראת פטור שהייתה מצויה בשטר המטען לפיה המוביל הימי אינו אחראי לאיחור, וכי לא הוכחה רשלנות בהתנהלותן. בנוסף טענו הנתבעות כי ככל שהיה מחדל אשר גרם לעיכוב הגעת הטובין ליעדם, האחראי לכך הוא נמל אשדוד, וביקשו לצרפו כצד ג', כאשר נמל אשדוד הכחיש כי נפל כל פגם בהתנהלותו.
פסק דינו של בית המשפט :
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה.
בית המשפט קבע כי תנית הפטור במקרים של איחור במסירת המשלוח הימי אשר קבוע בשטר המטען, אינה חלה בענייננו. בית המשפט קבע כי טענת התובעת הינה כי הנזק שנגרם לה הינו תוצאה של מחדל – אי העמסת המטען על האוניה הראשונה, ואילו שטר המטען הונפק רק לאחר מכן, לאחר העמסת המשלוח על האוניה השנייה, ולכן הוראות שטר המטען אינן חלות. בנוסף, קבע בית המשפט שהפטור מאחריות הקבוע בשטר המטען מתייחס לעיכוב בהובלה, ולא למקרים בהם המטען כלל לא הועמס על האוניה. כמו כן, קבע בית המשפט כי אף אם חלה תנית פטור הפוטרת את הנתבעות מאחריות "חוזית", אין היא פוטרת אותן מאחריות נזיקית על נזקים שנגרמו בשל התרשלותן.
בעניין הפניית המשלוח לנמל אשדוד, בית המשפט קבע כי החלטת הנתבעות הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות, של חוסר ודאות בשל המצב הביטחוני, וכי הפניית המשלוח לאשדוד נעשתה על מנת לעמוד בהתחייבות הנתבעות ולאפשר את הגעת המשלוח ליעדו במועד. מנגד, קבע בית המשפט כי הן חברת צים והן נמל אשדוד התרשלו כאשר גרמו במעשיהן ובמחדליהן לכך שהמטען לא הועמס על האוניה היעודה, ועל כן הן אחראיות יחד לנזקיה של התובעת, בחלוקה שווה ביניהן.
כמו כן, קבע בית המשפט קבע כי צים התרשלה פעם נוספת, שכן לאחר שהאוניה הראשונה (היעודה) עזבה את נמל אשדוד ללא הטובין היא עגנה בחיפה, וניתן היה להעביר את הטובין בזמן מנמל אשדוד ולהעמיסם על האוניה היעודה בנמל חיפה, אולם זאת לא נעשה. יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי לא היה טעם לעכב את האוניה בחיפה לטובת "השגתה", שכן החלטת הנתבעת 2 שלא לעכב את האוניה על מנת שלא לפגוע במשלוחים אחרים, הינה סבירה. אולם, הרצון שלא לפגוע בלקוחות אחרים אינו מאיין את אחריותה של צים כלפי התובעת.
נקבע כי שאר הפעולות של הנתבעות היו סבירות, ונעשו על מנת לנסות ולעמוד בלוח הזמנים הנדרש.
בית המשפט קבע בעניין הנזק, כי אובדן רווחים צפויים לא הוכח, אולם הפסדים שהפסידה התובעת בפועל הוכחו כראוי, ועל כן הנתבעות ונמל אשדוד חויבו בפיצוי התובעת בגינם.
לא צוינו בפסק הדין שמות באי כוח הצדדים.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, ביצוא סחורות חקלאיות לחו"ל. במקרה דנן ביקשה התובעת לייצא לרוסיה משלוח של ענבים וגזר, ולשם כך שכרה התובעת את שירותי המוביל הימי "צים שירותי ספנות משולבים בע"מ" (היא הנתבעת 2), באמצעות סוכנת שלה, חברת מ.דיזנגוף בע"מ (היא הנתבעת 1). טרם יצוא המשלוח, הסכימו הצדדים כי הטובין יועמסו על אוניה מסוימת אשר אמורה הייתה להגיע לנמל נובורוסיסיק ביום 30.7.06. העמסת הטובין הייתה אמורה להתבצע בחיפה, אולם עקב אירועי מלחמת לבנון השנייה נסגר נמל חיפה לסירוגין, והתובעת הופנתה להעביר את מכולותיה לנמל אשדוד שם אמורות היו להיות מועמסות על האוניה. התובעת שלחה את הטובין לנמל אשדוד, אולם המשלוח לא הועמס על האוניה אלא שהה שם במשך כמה ימים עד אשר הועמס על אוניה אחרת במטרה "להשיג" את האוניה הראשונה בנמל פיראוס. בסופו של יום העברת המשלוח לא התבצעה, והטובין הגיעו ליעדם ברוסיה באיחור של שלושה שבועות.
טענתה העיקרית של התובעת הייתה כי הנתבעות אחראיות על נזקיה שנגרמו בשל איחור הגעת המשלוח לרוסיה, אותם היא אמדה בכ- 250,000 ₪. הנתבעות מצידן טענו כי הן פטורות מאחריות לאיחור, בהתאם להוראת פטור שהייתה מצויה בשטר המטען לפיה המוביל הימי אינו אחראי לאיחור, וכי לא הוכחה רשלנות בהתנהלותן. בנוסף טענו הנתבעות כי ככל שהיה מחדל אשר גרם לעיכוב הגעת הטובין ליעדם, האחראי לכך הוא נמל אשדוד, וביקשו לצרפו כצד ג', כאשר נמל אשדוד הכחיש כי נפל כל פגם בהתנהלותו.
פסק דינו של בית המשפט :
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה.
בית המשפט קבע כי תנית הפטור במקרים של איחור במסירת המשלוח הימי אשר קבוע בשטר המטען, אינה חלה בענייננו. בית המשפט קבע כי טענת התובעת הינה כי הנזק שנגרם לה הינו תוצאה של מחדל – אי העמסת המטען על האוניה הראשונה, ואילו שטר המטען הונפק רק לאחר מכן, לאחר העמסת המשלוח על האוניה השנייה, ולכן הוראות שטר המטען אינן חלות. בנוסף, קבע בית המשפט שהפטור מאחריות הקבוע בשטר המטען מתייחס לעיכוב בהובלה, ולא למקרים בהם המטען כלל לא הועמס על האוניה. כמו כן, קבע בית המשפט כי אף אם חלה תנית פטור הפוטרת את הנתבעות מאחריות "חוזית", אין היא פוטרת אותן מאחריות נזיקית על נזקים שנגרמו בשל התרשלותן.
בעניין הפניית המשלוח לנמל אשדוד, בית המשפט קבע כי החלטת הנתבעות הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות, של חוסר ודאות בשל המצב הביטחוני, וכי הפניית המשלוח לאשדוד נעשתה על מנת לעמוד בהתחייבות הנתבעות ולאפשר את הגעת המשלוח ליעדו במועד. מנגד, קבע בית המשפט כי הן חברת צים והן נמל אשדוד התרשלו כאשר גרמו במעשיהן ובמחדליהן לכך שהמטען לא הועמס על האוניה היעודה, ועל כן הן אחראיות יחד לנזקיה של התובעת, בחלוקה שווה ביניהן.
כמו כן, קבע בית המשפט קבע כי צים התרשלה פעם נוספת, שכן לאחר שהאוניה הראשונה (היעודה) עזבה את נמל אשדוד ללא הטובין היא עגנה בחיפה, וניתן היה להעביר את הטובין בזמן מנמל אשדוד ולהעמיסם על האוניה היעודה בנמל חיפה, אולם זאת לא נעשה. יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי לא היה טעם לעכב את האוניה בחיפה לטובת "השגתה", שכן החלטת הנתבעת 2 שלא לעכב את האוניה על מנת שלא לפגוע במשלוחים אחרים, הינה סבירה. אולם, הרצון שלא לפגוע בלקוחות אחרים אינו מאיין את אחריותה של צים כלפי התובעת.
נקבע כי שאר הפעולות של הנתבעות היו סבירות, ונעשו על מנת לנסות ולעמוד בלוח הזמנים הנדרש.
בית המשפט קבע בעניין הנזק, כי אובדן רווחים צפויים לא הוכח, אולם הפסדים שהפסידה התובעת בפועל הוכחו כראוי, ועל כן הנתבעות ונמל אשדוד חויבו בפיצוי התובעת בגינם.
לא צוינו בפסק הדין שמות באי כוח הצדדים.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
מאמרים נוספים בתחום:
