סוכן הביטוח הימי הוא סוכן המבוטח, ומידע הנמסר לסוכן אינו מידע שנמסר לחברת ביטוח / עו"ד אביגדור דורות

בימים האחרונים (19.5.11), דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תביעה לגמולי ביטוח ימי, לאחר שקבע שהמבוטחת לא עמדה בחובת ההודעה הקבועה בפוליסה (ע"א 2333/09 פ.מ.ר השרון בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ).

העובדות וטענות הצדדים:

המערערת רכשה בארה"ב סירה שאינה תקינה, אותה ייבאה לארץ. המערערת ביטחה את הסירה אצל שירביט חברה לביטוח בע"מ, לאחר קבלת הצעה מסוכן הביטוח. לאחר שהמערערת שיפצה את הסירה וקיבלה עבורה רישיון שיט, הוצאה הסירה להפלגתה הראשון, אך זו נסחפה אל עבר שובר הגלים ונפגעה קשות. 
המערערת הגישה דרישה למבטחת לפיצוי בגין מלוא נזקיה, אך המבטחת סירבה. המערערת הגישה תביעה כנגד המבטחת לפיצוי בגובה עלות הסירה, השיפוצים שנעשו בה, ועלות גרירתה לחוף לאחר התאונה. בנוסף נתבעה גם סוכנות הביטוח. סוכן הביטוח טען כי לא הכיר את מצבה הטכני של הסירה, כי כל הפרטים שנודעו לו נודעו לו מפיו של בעלי המערערת, וכי לא ניתן היה לבדקה לעומק שכן הועמדה על כלונסאות, וכי בכל מקרה לקח הסוכן בחשבון את היותה של הסירה תחת תיקונים ושיפוצים ושהביטוח יחול עליה רק לאחר שתהיה תקינה. המבטחת טענה כי לו היה ידוע לה מצב הסירה, אשר היה לא תקין, לא הייתה מבטחת אותה, או שלפחות הייתה דורשת סקירה מקיפה שלה טרם הביטוח. בית המשפט דחה את התביעה, לאחר שקבע שלא הובאו בפני המבטחת כל העובדות המהותיות עובר לחתימת חוזה הביטוח, ובייחוד לא מצבה של הסירה, ההיסטוריה שלה, וכו', לאור האמור, קבע בית המשפט כי העלמת עובדות מהותיות אלה שמטה את הבסיס לחוזה הביטוח ואין למבטחת חבות לפצות את המערערת. בית המשפט קבע כי מקום בו דובר בסירה ישנה ושאינה במצב תקין, היה צורך בסקירה מקיפה של מצבה, ולא להסתפק בבדיקה שטחית. בנוסף על האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הסירה לא הייתה במצב תקין כפי שהייתה צריכה להיות לצורך תחולת הכיסוי הביטוחי. 
על פסק דין זה ערערה המערערת, וטענה כי טעה בית המשפט כשקבע שדיווח על מצב הסירה לאשורו לא היה באחריות סוכנות הביטוח, וכי מצבה של הסירה לא הוסתר. כמו כן, טענה המערערת כי היעדרו של דוח מצב היה נתון עם חתימת חוזה הביטוח, וכי לאחר שבוטחה ללא דוח לא יכולה להיות זו עילה לביטול החוזה, מה גם שהפוליסה לא כללה חובת עריכת דוח שכזה. המערערת הדגישה כי ראתה בסוכנות הביטוח שלוחה של חברת הביטוח, ועל כן כאשר מסרה לסוכן הביטוח את המידע אודות מצב הסירה יש לראות בכך כמידע אשר נמסר לחברת הביטוח. כמו כן, טענה המערערת כי למצער הייתה צריכה סוכנות הביטוח להסב את תשומת ליבה לדרישה להעברת דוח מפורט על מצבה הסירה.

פסק דינו של בית המשפט
בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מתבסס על הדין האנגלי החל על העניין מכוח הוראות הפוליסה. בית המשפט קבע כי על פי הדין האנגלי חלה חובת גילוי מוגברת על המבוטח – עליו לגלות למבטחת את כל העובדות והנסיבות הידועות לו הנוגעות לביטוח. חובת גילוי זו אינה ניתנת למילוי על ידי חשיפת מידע לסוכן הביטוח, שכן על פי הדין האנגלי, ובניגוד לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, סוכן הביטוח הינו שלוחו של המבוטח ולא של המבטח. על כן, אף אם ידע סוכן הביטוח מהו מצבה של הסירה, לא ניתן היה לייחס את ידיעתו למבטחת. 
בעניינה של סוכנות הביטוח, קבע בית המשפט כי התנהלותה הייתה סבירה, כי הפוליסה הועברה לידי המבוטחת וכי הדרישה להעברת דוח מפורט צוינה בה במפורש, ובכך הסתיימה אחריותה של סוכנות הביטוח, אשר לא הוטל עליה לשדל את המבוטחת למלא את הדוח הנדרש. בנוסף לאמור, בית המשפט קבע כי לאור הממצאים בערכאה הדיונית, סוכנות הביטוח כלל לא ידעה על מצבה של הסירה לאשורו.
על כן, בית המשפט קבע כי המבטחת והסוכנות אינן אחראיות לשפות את המערערת בגין הנזקים שנגרמו לה, ודחה את הערעור, וחייב את המערערת בהוצאות המשפט של המשיבות.
המערערת יוצגה על ידי עו"ד אילן מוריאנו, והמשיבות יוצגו על ידי עו"ד אילן אורלי.

מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.