סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?האם תניית בוררות אשר נוסחה באופן שאינו ברור בהסכם לחכירת מסע תקפה? / עו"ד אביגדור דורות
בימים האחרונים (02.06.11) דחה בית משפט השלום בחיפה בקשה לעיכוב הליכים בתביעה בשל תניית בוררות בהסכם לחכירת מסע (תא (חי') 47308-11-10 יהודה יצוא ויבוא בינלאומי (1971) בע"מ נ' Argo Coral Maritime (Israel) Ltd.).
העובדות וטענות הצדדים:
בין התובעת, חברת יהודה יצוא ויבוא בינלאומי, לבין הנתבעת, חברת Argo Coral Maritime (Israel), נקשרה עסקת חכירת מסע, כאשר הנתבעת התחייבה להוביל אניה לנמל טורקי לשם טעינת מטען לוחות גבס. לטענת התובעת, המועדים לטעינה נקבעו במיוחד, אך הנתבעת איחרה להגיע לנמל הטורקי ביומיים, באופן שבו העמסת המטען לא התאפשרה בשל אילוצי הספק המקומי. על כן, האניה המתינה בנמל הטורקי במשך 9 ימים להעמסת המטען. הנתבעת חייבה את התובעת בדמי המתנה לאורך כל התקופה, ולטענת התובעת – החיוב החל יומיים לפני הגעת האניה לנמל. על כן, הגישה התובעת תובענה להשבת דמי ההמתנה, אשר לטענתה לא היה מקום לגבות – שכן האיחור בהגעה לנמל היווה הפרה יסודית של הסכם החכירה.
הנתבעת טענה כי האיחור נגרם כתוצאה מתנאי מזג אוויר קשים אשר לא היו בשליטתה, וכי מרגע שהגיעה האניה לנמל לא הועמס עליה המטען שלא באשמתה אלא כיוון שלא היה מוכן בזמן. בנוסף, פנתה הנתבעת לבית המשפט לעיכוב ההליכים בתביעה, וזאת בשל תניית בוררות המצויה בהסכם החכירה – ולפיה על כל סכסוך הנובע מההסכם להתברר בלונדון. הנתבעת טענה בבקשתה כי התובעת הייתה מודעת לתניית הבוררות והבינה את משמעותה, שכן יש לה ניסיון רב בהובלה ימית ובין השאר גם בחוזים הכוללים תניות בוררות כגון זו. לחלופין טענה הנתבעת כי בכל מקרה לפי תניית הבוררות יש לפעול לפי ה"ג'נקון", אשר מפנה לבוררות בלונדון בכל סכסוך הנובע מחכירת האניה.
התובעת ביקשה לדחות את הבקשה וטענה כי תניית הבוררות נוסחה בקודים ובאופן בלתי ברור, כי ככל שניתן להבין את התנייה – הרי שהיא חלה על תביעות בשל היזק כללי בלבד ולא על כל תביעה בקשר להסכם. בנוסף טענה התובעת כי אין תחולה לחוק הבוררות הישראלי ולאמנת ניו יורק העוסקת בבוררות, וכי תניית הבוררות בהסכם אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט.
פסק דינו של בית המשפט
בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. בית המשפט קבע כי על פי נוסח תניית הבוררות, לא נקבע כי סכסוך בין הצדדים יידון רק בבוררות, ועל כן קבע בית המשפט כי נתונה לו סמכות מקבילה בעניין. בית המשפט קיבל את פרשנותה של התובעת לתנייה, לפיה תניית הבוררות חלה רק על סכסוכי היזק כללי, ולא על תביעות אחרות. משכך, פנה בית המשפט לבחינה האם תביעה להשבת דמי המתנה מהווה סכסוך הנוגע להיזק כללי. בית המשפט קבע כי היזק כללי הינו הקרבה או הוצאה בלתי רגילה שנעשו מתוך רצון חפשי ובסבירות בעת סכנה כללית, למען ביטחון האניה, המטען ודמי ההובלה, ועל כן דמי המתנה אינם מהווים "היזק כללי".
בעניין טענת תחולת ה"ג'נקון" על הסכסוך, קבע בית המשפט כי משלא קבעו הצדדים מראש סכום מקסימאלי מוסכם להגשת תביעה לאיגוד – הרי שאין לאיגוד סמכות על הסכסוך, והמשמעות היא שלא התקיימה הסכמה ממשית של הצדדים להביא בפניו את הסכסוך.
על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב הליכים, אולם לא ניתן צו להוצאות.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
בין התובעת, חברת יהודה יצוא ויבוא בינלאומי, לבין הנתבעת, חברת Argo Coral Maritime (Israel), נקשרה עסקת חכירת מסע, כאשר הנתבעת התחייבה להוביל אניה לנמל טורקי לשם טעינת מטען לוחות גבס. לטענת התובעת, המועדים לטעינה נקבעו במיוחד, אך הנתבעת איחרה להגיע לנמל הטורקי ביומיים, באופן שבו העמסת המטען לא התאפשרה בשל אילוצי הספק המקומי. על כן, האניה המתינה בנמל הטורקי במשך 9 ימים להעמסת המטען. הנתבעת חייבה את התובעת בדמי המתנה לאורך כל התקופה, ולטענת התובעת – החיוב החל יומיים לפני הגעת האניה לנמל. על כן, הגישה התובעת תובענה להשבת דמי ההמתנה, אשר לטענתה לא היה מקום לגבות – שכן האיחור בהגעה לנמל היווה הפרה יסודית של הסכם החכירה.
הנתבעת טענה כי האיחור נגרם כתוצאה מתנאי מזג אוויר קשים אשר לא היו בשליטתה, וכי מרגע שהגיעה האניה לנמל לא הועמס עליה המטען שלא באשמתה אלא כיוון שלא היה מוכן בזמן. בנוסף, פנתה הנתבעת לבית המשפט לעיכוב ההליכים בתביעה, וזאת בשל תניית בוררות המצויה בהסכם החכירה – ולפיה על כל סכסוך הנובע מההסכם להתברר בלונדון. הנתבעת טענה בבקשתה כי התובעת הייתה מודעת לתניית הבוררות והבינה את משמעותה, שכן יש לה ניסיון רב בהובלה ימית ובין השאר גם בחוזים הכוללים תניות בוררות כגון זו. לחלופין טענה הנתבעת כי בכל מקרה לפי תניית הבוררות יש לפעול לפי ה"ג'נקון", אשר מפנה לבוררות בלונדון בכל סכסוך הנובע מחכירת האניה.
התובעת ביקשה לדחות את הבקשה וטענה כי תניית הבוררות נוסחה בקודים ובאופן בלתי ברור, כי ככל שניתן להבין את התנייה – הרי שהיא חלה על תביעות בשל היזק כללי בלבד ולא על כל תביעה בקשר להסכם. בנוסף טענה התובעת כי אין תחולה לחוק הבוררות הישראלי ולאמנת ניו יורק העוסקת בבוררות, וכי תניית הבוררות בהסכם אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט.
פסק דינו של בית המשפט
בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. בית המשפט קבע כי על פי נוסח תניית הבוררות, לא נקבע כי סכסוך בין הצדדים יידון רק בבוררות, ועל כן קבע בית המשפט כי נתונה לו סמכות מקבילה בעניין. בית המשפט קיבל את פרשנותה של התובעת לתנייה, לפיה תניית הבוררות חלה רק על סכסוכי היזק כללי, ולא על תביעות אחרות. משכך, פנה בית המשפט לבחינה האם תביעה להשבת דמי המתנה מהווה סכסוך הנוגע להיזק כללי. בית המשפט קבע כי היזק כללי הינו הקרבה או הוצאה בלתי רגילה שנעשו מתוך רצון חפשי ובסבירות בעת סכנה כללית, למען ביטחון האניה, המטען ודמי ההובלה, ועל כן דמי המתנה אינם מהווים "היזק כללי".
בעניין טענת תחולת ה"ג'נקון" על הסכסוך, קבע בית המשפט כי משלא קבעו הצדדים מראש סכום מקסימאלי מוסכם להגשת תביעה לאיגוד – הרי שאין לאיגוד סמכות על הסכסוך, והמשמעות היא שלא התקיימה הסכמה ממשית של הצדדים להביא בפניו את הסכסוך.
על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב הליכים, אולם לא ניתן צו להוצאות.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
מאמרים נוספים בתחום:
