סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?תשלום מע"מ על בסיס מזומן – תיקונים 41 ו-42 לחוק מע"מ / עו"ד מאיר קפוטא
אחת מסוגיות העיתוי שהטרידו במשך שנים הרבה עסקים קטנים ובינוניים בישראל הייתה קיומו של פער זמנים בין המועד שבו מתגבשת לפי חוק מע"מ "עסקה", שמחייבת את המוכר או את נותן השירות להעביר את המע"מ לשלטונות המס, לבין המועד המאוחר יותר שבו מקבל בעל העסק את התמורה עבור המוצר שמכר או השירות שסיפק.
מקור הבעיה נבע מסעיפים 22 ו-24 לחוק מע"מ שקבעו כי מועד החיוב במס בעסקאות של מכר טובין הוא היום שבו המוצר נמסר פיסית לקונה, יהיה אשר יהיה מועד התשלום בפועל, ובעסקאות שעניינן מתן שירות, מועד החיוב במס הוא בעת מתן השירות.
כאשר לדוגמא, עוסק מכר סחורה ללקוח, הוא נדרש לדווח על העסקה ולהעביר את המע"מ במועד הדיווח התקופתי הקרוב, גם אם נהלי ההתקשרות עם אותו לקוח הכתיבו תנאי תשלום של שוטף + ששים ימים ואף יותר. המשמעות מבחינת העוסק הייתה ברורה: הוא נאלץ לממן מכיסו את תשלום המע"מ, לעתים לתקופה של מספר חודשים, עד אשר קיבל את הכסף מהקונה או ממקבל השירות. הדבר הטיל עליו נטל מימון נוסף על נטל מימון האשראי ללקוחות.
כאשר בתחילת העשור הקודם נקלעה ישראל להאטה כלכלית, פנו הלשכות המקצועיות אל רשות המסים וביקשו לשנות את שיטת החיוב במע"מ ביחס לעסקים קטנים ובינוניים, כך שמועד החיוב במס ייקבע לפי בסיס מזומן, היינו במועד שבו המוכר או נותן השירות מקבל מהלקוח את התשלום.
הוכנו ניירות עמדה שהמחישו את הבעייתיות בשיטה הקיימת, בה עוסקים נדרשים לממן מכיסם את תשלומי המע"מ למרות שמבחינה כלכלית הקונה הוא שאמור לשאת בנטל התשלום, והמוכר או נותן השירות אמורים לשמש צינור טכני להעברת המע"מ מהקונה אל המדינה. המיתון הכלכלי פגע ביכולת של עסקים קטנים ובינוניים לממן את תשלום המע"מ בהון עצמי או באשראי בנקאי, וגרר רבים מהם למערבולת של חיובי ריבית, הצמדה וקנסות. התופעה צרמה במיוחד באותם מקרים שבהם הרוכש או מקבל השירות היה משרד ממשלתי. כאן פעלה המדינה בשני כובעים: מחד, היא ניצלה את כוח הקניה שלה כאחד השחקנים המרכזיים במשק, כדי להכתיב למי שרוצה לעשות איתה עסקים תנאי תשלום נוחים מבחינתה, שהקנו לה אשראי קבוע של מספר חודשים על חשבון הסקטור הפרטי. מאידך, כגוף שלטוני שתפקידו לגבות מסים, אילצה המדינה את העוסקים להעביר לה את תשלומי המס עוד לפני שהיא משלמת להם את התמורה עבור רכישותיה, תוך הטלת סנקציות כספיות ופליליות על עוסק שלא יציית לחוק.
רשות המסים סירבה במשך שנים לכל הבקשות לשינוי מועד החיוב במס. ביסוד הסירוב עמדו מספר נימוקים בעלי משקל. ראשית, נטען שברמה התיאורטית שיטת הבסיס המצטבר לא יוצרת עיוות. הערך המוסף של טובין או שירות נוצר בעת ייצור הטובין או אספקת השירות, ולכן מע"מ על בסיס מצטבר משקף נאמנה את עיתוי יצירת הערך המוסף.
שנית, לפי חוק מע"מ, החייב המשפטי בתשלום המס הוא המוכר ולא הקונה. אמנם החייב רשאי לגלגל את המס על הקונה, אך יכולתו לעשות כן נגזרת מגמישות הביקוש וההיצע ולא משליכה על עצם החיוב הפורמאלי במס שממשיך להיות מוטל על המוכר בלבד.
שלישית, עם השנים ניתנה לחלק מנותני השירותים אפשרות לדווח על בסיס מזומן, ולכן היקף הבעיה הצטמצם בהדרגה. רביעית, נטען ששינוי מועד החיוב מבסיס מצטבר לבסיס מזומן יקשה על רשויות המס את המעקב אחרי התשלומים ויפתח פתח להשתמטויות.
ולבסוף, מאחורי ההתנגדות עמדו גם שיקולים תקציביים: חישובים שנערכו במשרד האוצר הראו שהמדינה "מרוויחה" סכומי כסף ניכרים מכך שהמע"מ מועבר אליה בסמוך למועד מסירת הנכס או מתן השירות. לפי אומדנים שהוצגו למקבלי ההחלטות, המעבר לחיוב במס על בסיס מזומן כרוך מבחינת המדינה בהפסד של כחצי מיליארד ₪ מדי שנה.
כיום, כעשר שנים לאחר שהיוזמה לעבור לבסיס מזומן באה לעולם, נראה שהשתנו הנסיבות. ראשית, הירידה בשיעור האינפלציה והריבית מצמצמת את אבדן ההכנסות הצפוי למדינה מביטול "ההלוואה המסובסדת" שאזרחי ישראל העניקו לה במשך שנים רבות. שנית, המעבר לשיטת דיווח מפורטת, המכונה "שיטת הדיווח המקוון", מקלה על המעקב אחרי התשלומים ומצמצמת חשש מערכת המסים מהתחמקויות מתשלום המס. שלישית, המשבר הכלכלי האחרון הגביר את מודעות מקבלי ההחלטות למצוקה שנגרמת לחלק מהעסקים הקטנים והבינוניים בהידרשם להעביר את תשלומי המע"מ לרשויות המס עוד לפני שהם גובים אותו מהלקוחות. רביעית, העובדה שכלכלת ישראל לא נפגעה מהמשבר הכלכלי כמו מדינות אחרות, מאפשרת למשרד האוצר לגלות "נדיבות" ביחס לעלות הכרוכה במעבר לבסיס מזומן.
בשנה האחרונה אושרה הרפורמה של מעבר לבסיס מזומן, בתיקונים 41 ו-42 לחוק מע"מ. בתיקון 41 שהתקבל בחודש יוני 2011, ונכנס לתוקף באופן רטרואקטיבי מתחילת 2011, נהפכה החזקה שהייתה קבועה בסעיף 24 ביחס לעסקאות שירותים, ונקבע שברירת המחדל לגבי מועד החיוב במס תהיה מועד קבלת התמורה ולא מועד מתן השירותים. בכך מתאפשר לרוב נותני השירותים לדווח על בסיס מזומן, והם לא נדרשים עוד להעביר לשלטונות מע"מ את תשלומי המס לפני קבלת התמורה מהלקוח. רק עוסקים גדולים שמחזור עסקאותיהם בשנה הקודמת עלה על 15 מיליון ₪ והחייבים לדווח לפי תוספת יא להוראות ניהול ספרים (שחלה על נותני שירותים) ממשיכים להתחייב בדיווח בעת מתן השירות. בתיקון 42 שהתקבל בחודש מרץ 2012, נקבע שגם במקרים שבהם מתקיימים יחסים מיוחדים בין נותן השירות למקבל השירות, תחול חובת דיווח על בסיס מצטבר, שכן למוכר יש יכולת השפעה על מועד ביצוע התשלום במזומן. כך גם כאשר התמורה, כולה או חלקה, ניתנת בשווה כסף או שלא נקבע מחיר לשירות.
בעוד שתיקון 41 התמקד בעסקאות שירותים בלבד, תיקון 42 הרחיב את המעבר לבסיס מזומן גם לעסקאות של מכירת נכסים. במסגרת התיקון נוספה פסקה (1ב) לסעיף 29, שקובעת כי בעסקה של מכר נכס על ידי עוסק שמתקיים בו האמור בסעיף 2(ד) לתוספת א' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) [יצרן שמחזור עסקאותיו עד 1,950,000 ₪ ובעסקו מועסקים עד 6 עובדים] יחול החיוב במס עם קבלת התמורה ועל הסכום שנתקבל.
הרחבת בסיס המזומן לעסקאות של מכירת נכסים נקבעה בשלב זה כהוראת שעה לתקופה של שנה, על מנת שניתן יהיה לבחון את השלכותיה. היא תחול על עסקאות מכר שבהן הנכסים יימסרו לקונים עד 21 במרץ 2013. עם זאת, שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יהיה רשאי להאריך את ההוראה לתקופות נוספות.
עוד שינוי חשוב שאומץ במסגרת תיקון 42, קובע שאת חשבונית המס ניתן יהיה להוציא רק לאחר קבלת התמורה ולא לפני כן. היוזמה לתיקון נולדה לאחר שהסתבר כי הכוונה לאפשר לעוסקים קטנים ובינוניים לשלם את המס רק לאחר קבלת התמורה מהלקוח, לא תמיד מתממשת, שכן יש לקוחות שדורשים מהספקים להוציא להם חשבונית עוד לפני קבלת התשלום עבור השירות. פעמים רבות מערכת היחסים בין צדדים לעסקה אינה שוויונית - למשל בעסקאות בין עוסק קטן או בינוני לבין המדינה או לקוח גדול אחר - והספקים שמעוניינים בעסקה מתקשים להתנגד לדרישת הלקוח להוציא לו חשבונית עוד לפני קבלת התמורה. הניסיון שנצבר בשנה האחרונה לימד שבפועל, גם אחרי תיקון 41, חלק מהעוסקים נאלצו להקדים ולהעביר את המס בסמוך להוצאת חשבונית המס, למרות שמועד החיוב הפורמאלי במס טרם הגיע. הבסיס המשפטי לכך נבע מסעיף 46 לחוק מע"מ, שם נאמר כי מועד הוצאת החשבונית הוא לא יאוחר משבעה ימים מיום קבלת התמורה. היינו, הסעיף קבע מועד אחרון להוצאת החשבונית, אך לא אסר להקדים את הוצאת החשבונית אפילו מספר חודשים לפני קבלת התמורה. מרגע שהוצאה חשבונית, התחייב העוסק להעביר את המס למרות שטרם קיבל את התמורה, וזאת מכוח סעיף 69(א) הקובע כי "בדוח תקופתי ייכללו כל העסקאות שעליהן הוצאו חשבוניות מס אף אם המועד להוצאתן טרם הגיע".
כדי למנוע תופעה זו, וליישם את כוונת תיקון 41 לעבור לבסיס מזומן בעסקאות שירותים של עוסקים קטנים ובינוניים, נקבע כעת בסעיף 46 שמועד הוצאת החשבונית יהיה בכל מקרה תוך ארבעה עשר יום ממועד החיוב במס, ולא לפני כן.
במקביל, נקבע בסעיף 47(א1) ש"הקונה לא ידרוש חשבונית מס קודם לתשלום התמורה או חלקה, אם המועד לחיוב במס בשל העסקה חל עם קבלת התמורה ועל הסכום שנתקבל".
המשמעות המעשית של התיקון היא שעסקים קטנים ובינוניים לא יוכלו עוד להוציא חשבוניות מס לפני קבלת התמורה, וכתוצאה מכך תיושם כוונת המחוקק שאותם עוסקים יעבירו את המע"מ לשלטונות המס רק לאחר גבייתו מהלקוח.
תיקונים 41 ו-42 מלמדים שכאשר קיימים הסדרי מס בעייתיים, כדאי לציבור להתמיד בדרישה לשנותם. יוזמות חקיקה מוצדקות מחלחלות בהדרגה לתודעת מקבלי ההחלטות, וכאשר מבשילות הנסיבות, ההצעות מאושרות בידי הכנסת.
* עו"ד מאיר קפוטא הוא כיום יועץ מיוחד בחטיבת המסים בריטמן אלמגור זוהר. בעבר היה הממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר וחבר הנהלת משרד האוצר, מתאם מדיניות מקצועית לקראת הצטרפות ישראל ל-OECD, היועץ המשפטי למינהל הכנסות המדינה, מנהל מחלקת החקיקה בנציבות מס הכנסה, יו"ר משלחות ישראל למו"מ על חתימת הסכמי מס בינלאומיים ויו"ר ומרכז ועדות ציבוריות לרפורמה במערכת המסים. mkapota@deloitte.co.il kapotam@013net.net
מאמרים נוספים בתחום:
