סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?מי הבעלים של פטנט בתחום שינוע טובין - חברת השילוח או העובד? / עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה שהגישה חברת שילוח בינלאומי נגד עובדת שלה, בטענה כי פטנט שהומצא על ידי העובדת, למעשה שייך לחברת השילוח.
עובדות המקרה:
עובדת של חברת שילוח בינלאומית המציאה בשנת 2006, במסגרת עבודתה כמנהלת פרוייקט, המצאה המאפשרת שמירה על טמפרטורה ולחות של טובין ללא מקור אנרגיה חיצונית. מדובר היה בשימוש ביריעות בידוד תרמיות לצורך שינוע טובין, כמו תרופות, בהובלה יבשתית.
לאחר שנתיים, בשנת 2008, הגישה אותה עובדת בקשה לרישום ההמצאה כפטנט בארה"ב, ובשנת 2009 הגישה בקשה בינלאומית לרישום הפטנט על פי אמנת ה-PCT. בשתי הבקשות ציינה העובדת כי היא הבעלים של ההמצאה.
מיד לאחר מכן, פרצה מחלוקת בין חברת השילוח לאותה עובדת בשאלת הבעלות בהמצאה, ובסוף שנת 2010 סיימה העובדת את עבודתה בחברת השילוח.
חברת השילוח הגישה תביעה נגד העובדת, וביקשה כי בית המשפט יצהיר כי הבעלות בהמצאה שייכת לחברה ולא לעובדת, בהתאם לסעיף 132 לחוק הפטנטים, הקובע כי המצאות שהמציא עובד בזמן עבודתו ובשל הידע שצבר בעבודתו, שייכות למעביד, למעט אם הצדדים הסכימו אחרת, או שהמעביד לא התנגד להכרזת העובד על בעלותו בהמצאה. החברה טענה כי השקיעה מיליוני שקלים ברישום ההמצאה, במימון פעילות העובדת ובהגנה עליה, ולכן לא הגיוני לומר שהיא ויתרה על בעלותה בה.
העובדת טענה כי הצדדים סיכמו שהבעלות בהמצאה תהא שייכת לה, וכי הבקשות לרישום הפטנט יוגשו על ידה, וביקשה לדחות את התביעה.
פסק-הדין:
בית המשפט מצא כי בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב בעניין הבעלות בהמצאה.
בית המשפט ציין כי גרסתה של חברת השילוח לפיה ההמצאה כולה שלה וכי העובדת מעלה באמון ופעלה שלא בתום לב, אינה מבוססת בראיות שכן הוכח שחברת השילוח תמכה במהלכי העובדת ואישרה כי הבקשות לרישום הפטנט יוגשו בשם העובדת.
העובדת הגישה לבית המשפט כתב התחייבות עליו חתמה לדרישת חברת השילוח, ובו התחייבה להתחלק עם חברת השילוח בחלקים שווים ברווחים שיצמחו מן ההמצאה. בית המשפט ציין כי הימנעותה של חברת השילוח לצרף מסמך זה עומד בעוכריה ומערער את גרסתה.
בית המשפט קבע כי אף אם חברת השילוח השקיעה מיליוני שקלים ברישום ההמצאה, מימון פעילות העובדת וכו', הדבר אינו מוכיח שהבעלות בהמצאה שייכת לה בלבד, כפי שטענה, זאת משום שהעובדת היא שזיהתה את הצורך בהמצאה והיא זו שבאה עם ידע מוקדם בנושא. לפיכך, קבע בית המשפט, גם השקעה גדולה לא מוכיחה בעלות בהמצאה.
בית המשפט ציין כי מכיוון שהוכח שחברת השילוח הסכימה שהעובדת תגיש בקשות לרישום פטנט, ברור שהעובדת עמדה בחובתה על פי החוק להודיע למעביד על ההמצאה.
בית המשפט ציין כי טענותיה של חברת השילוח כי כל ההמצאה שייכת לה, אינה מסתדרת עם ראיות שהוגשו בתיק לפיהן הצדדים ניהלו יחד את הליכי הרישום וכו'.
בסופו של דבר, נדחתה תביעת חברת השילוח והיא חוייבה בתשלום שכר טרחה בסך של 60,000 ש"ח.
(ה.פ. (מחוזי ת"א) 37225-02-11, פסק-דין מיום 24.7.11, השופט יצחק ענבר. ב"כ הצדדים- לחברת השילוח- עו"ד שלמה כהן וגנית דן. לעובדת- עו"ד ערן ברקת, טל רוטמן ואריאל רקובר).
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
עובדת של חברת שילוח בינלאומית המציאה בשנת 2006, במסגרת עבודתה כמנהלת פרוייקט, המצאה המאפשרת שמירה על טמפרטורה ולחות של טובין ללא מקור אנרגיה חיצונית. מדובר היה בשימוש ביריעות בידוד תרמיות לצורך שינוע טובין, כמו תרופות, בהובלה יבשתית.
לאחר שנתיים, בשנת 2008, הגישה אותה עובדת בקשה לרישום ההמצאה כפטנט בארה"ב, ובשנת 2009 הגישה בקשה בינלאומית לרישום הפטנט על פי אמנת ה-PCT. בשתי הבקשות ציינה העובדת כי היא הבעלים של ההמצאה.
מיד לאחר מכן, פרצה מחלוקת בין חברת השילוח לאותה עובדת בשאלת הבעלות בהמצאה, ובסוף שנת 2010 סיימה העובדת את עבודתה בחברת השילוח.
חברת השילוח הגישה תביעה נגד העובדת, וביקשה כי בית המשפט יצהיר כי הבעלות בהמצאה שייכת לחברה ולא לעובדת, בהתאם לסעיף 132 לחוק הפטנטים, הקובע כי המצאות שהמציא עובד בזמן עבודתו ובשל הידע שצבר בעבודתו, שייכות למעביד, למעט אם הצדדים הסכימו אחרת, או שהמעביד לא התנגד להכרזת העובד על בעלותו בהמצאה. החברה טענה כי השקיעה מיליוני שקלים ברישום ההמצאה, במימון פעילות העובדת ובהגנה עליה, ולכן לא הגיוני לומר שהיא ויתרה על בעלותה בה.
העובדת טענה כי הצדדים סיכמו שהבעלות בהמצאה תהא שייכת לה, וכי הבקשות לרישום הפטנט יוגשו על ידה, וביקשה לדחות את התביעה.
פסק-הדין:
בית המשפט מצא כי בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב בעניין הבעלות בהמצאה.
בית המשפט ציין כי גרסתה של חברת השילוח לפיה ההמצאה כולה שלה וכי העובדת מעלה באמון ופעלה שלא בתום לב, אינה מבוססת בראיות שכן הוכח שחברת השילוח תמכה במהלכי העובדת ואישרה כי הבקשות לרישום הפטנט יוגשו בשם העובדת.
העובדת הגישה לבית המשפט כתב התחייבות עליו חתמה לדרישת חברת השילוח, ובו התחייבה להתחלק עם חברת השילוח בחלקים שווים ברווחים שיצמחו מן ההמצאה. בית המשפט ציין כי הימנעותה של חברת השילוח לצרף מסמך זה עומד בעוכריה ומערער את גרסתה.
בית המשפט קבע כי אף אם חברת השילוח השקיעה מיליוני שקלים ברישום ההמצאה, מימון פעילות העובדת וכו', הדבר אינו מוכיח שהבעלות בהמצאה שייכת לה בלבד, כפי שטענה, זאת משום שהעובדת היא שזיהתה את הצורך בהמצאה והיא זו שבאה עם ידע מוקדם בנושא. לפיכך, קבע בית המשפט, גם השקעה גדולה לא מוכיחה בעלות בהמצאה.
בית המשפט ציין כי מכיוון שהוכח שחברת השילוח הסכימה שהעובדת תגיש בקשות לרישום פטנט, ברור שהעובדת עמדה בחובתה על פי החוק להודיע למעביד על ההמצאה.
בית המשפט ציין כי טענותיה של חברת השילוח כי כל ההמצאה שייכת לה, אינה מסתדרת עם ראיות שהוגשו בתיק לפיהן הצדדים ניהלו יחד את הליכי הרישום וכו'.
בסופו של דבר, נדחתה תביעת חברת השילוח והיא חוייבה בתשלום שכר טרחה בסך של 60,000 ש"ח.
(ה.פ. (מחוזי ת"א) 37225-02-11, פסק-דין מיום 24.7.11, השופט יצחק ענבר. ב"כ הצדדים- לחברת השילוח- עו"ד שלמה כהן וגנית דן. לעובדת- עו"ד ערן ברקת, טל רוטמן ואריאל רקובר).
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
מאמרים נוספים בתחום:
