סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?חיוב סוכני מכס בתשלום הפרשי אגרות רציף של לקוח לשעבר / עו"ד אביגדור דורות, עו"ד אליס אברמוביץ
ביום 20.1.13 אישר בית המשפט העליון פסק דין, הקובע שחברה לעמילות מכס חייבת לשאת בהפרשי תשלומים בגין אגרות רציף בקשר עם יבוא שביצע אחד מלקוחותיה לשעבר מספר חודשים לפני כן (רע"א 7197/12 ג. טלי עד שינוע בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ מפי כבוד השופטת עדנה ארבל).
עובדות המקרה:
חברת ג. טלי עד שינוע בע"מ היא חברה פרטית לעמילות מכס, המספקת שירותי עמילות מכס ללקוחות המייבאים סחורות דרך נמל אשדוד. כמו עמילי מכס רבים, התקשרה חברת העמילות בהסדר מסלקה בנקאית עם חברת נמל אשדוד, המעניק לחברת הנמל הרשאה לחייב את חשבון הבנק של חברת העמילות בחיובי העמלות של לקוחותיה.
חברת העמילות טיפלה בשחרור סחורות בנמל אשדוד עבור יבואנית של מצברי רכב, ושילמה עבורה בחודש דצמבר 2008 את אגרות הרציף שנדרשו לשחרור המצברים שייבאה לישראל, וששיעורן נקבע בהתאם לשווי המצברים כפי שהוערך באותה עת.
זמן קצר לאחר מכן, פתחו רשויות המכס בחקירה פלילית נגד היבואנית ומנהליה, בחשד להפחתת מחירי הייבוא, ואף הוגש כתב אישום נגד המעורבים בדבר. בעקבות החקירה הפלילית, הפסיקה חברת העמילות לספק ליבואנית שירותים.
במקביל, תיקן אגף המכס, באופן רטרואקטיבי, את ערך המצברים שיובאו, ובעקבות התיקון, חישבה חברת הנמל מחדש את ערך אגרת הרציף בגינם. בהמשך לכך, גבתה חברת הנמל מחברת העמילות, בחודש יולי 2009, את הפרשי אגרת הרציף, בסך 56,753 ש"ח, וזאת באמצעות הרשאתה בחשבון המס"ב.
ההליך בבית משפט השלום
חברת העמילות הגישה, אפוא, תביעה כספית להחזר הפרשי האגרה, ובית משפט השלום באשדוד קיבל את תביעתה, וקבע כי על חברת הנמל להשיב לה את סכומי האגרה בהם חויבה כסוכנת מס. במסגרת זו, קבע בית המשפט כי חברת הנמל לא הייתה רשאית לחייב את חברת העמילות בחובות היבואנית, מאחר שיחסי השליחות ביניהן הופסקו, ועל כן לא הייתה עוד חברת העמילות ערבה לתשלום יתרת חובותיה של היבואנית.
ההליך בבית המשפט המחוזי
חברת הנמל הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט קבע, כי סיום יחסי השליחות שבין חברת העמילות ליבואנית מנע את חיובה באגרות חדשות, אולם לא ביטל את חובתה לתשלום הפרשי אגרות מן העבר, וזאת בהתאם להוראת סעיף 19(א) לפקודת הנמלים (נוסח חדש), התשל"א - 1971. עוד קבע בית המשפט, כי לא הייתה מניעה שחברת הנמל תגבה את ההפרש באמצעות הרשאתה, ככל חוב אחר - אם כי מן הראוי היה למסור הודעה בטרם חיוב החשבון.
בפסק דינו, ערך בית המשפט המחוזי אבחנה בין ענייננו לבין העניין שנדון ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"נ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, אשר אושר לא מכבר (ביום 6.8.12) על ידי בית המשפט העליון, ובו נפסק, כי בהעדר התחייבות אישית וישירה של הסוכן או עמיל המכס לשאת בהפרשי האגרה שיידרשו לאחר שחרור הטובין מהמכס, לא ניתן לחייבו בתשלומם.
בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, כי סיום יחסי השליחות שבין חברת העמילות ליבואנית לא ביטל את החובה לתשלום הפרשי האגרה, ולא חלף זמן רב בין תשלום האגרה לחיוב בהפרש שנותר לתשלום. עוד ציין בית המשפט, כי לחברת העמילות שמורה הזכות להיפרע מהיבואנית, וכי אין חובה על חברת הנמל למצות, קודם פנייתה לעמיל המכס, את אפשרות הגבייה מהיבואן.
ההליך בבית המשפט העליון
על פסק דין זה הגישה חברת העמילות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת זו, חזרה וטענה חברת העמילות כי נפלה קורבן למעשי מרמה מצד מנהלי היבואנית, וכי בעקבות מעצרם, העמדתם לדין והחרמת הטובין על ידי רשויות המכס נאלצה לספוג את התשלומים ששילמה לרשויות השונות ולחברות התובלה, וזאת בנוסף לחובות היבואנית כלפיה. לדעתה, אין מדובר באגרות והיטלים שנוצרו במהלך רגיל של ייבוא טובין, אלא במסגרת מזימה פלילית שרקמו מנהלי החברה להונות את רשויות המכס. בנסיבות אלו, טענה, חיובה בהפרש האגרה יוצר תוצאה אבסורדית, לפיה כל סוכן מכס יהיה חשוף לנצח לדרישות תשלום בגין הפרשי אגרות, אף אם פסקו יחסי השליחות, וזאת בניגוד להלכת דוד יחזקאל הנ"ל.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק הפורמלי כי היא הוא אינו מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינים של הצדדים הישירים לסכסוך.
אף על פי כן ציין, לגופו של עניין, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו סותר את פסק הדין בעניין דוד יחזקאל, שכן באותה פרשה נעשה החיוב בגין ההפרשים ארבע שנים לאחר שנותק הקשר בין עמיל המכס לבין היבואנית, בעוד שבענייננו נעשה החיוב כעבור חודשים ספורים בלבד.
סיכום ומסקנות
משמעות הדבר היא, בית המשפט העליון הכשיר את פעולת גביית הפרשי האגרות באופן רטרואקטיבי, וזאת לאור העובדה כי הגבייה נעשתה זמן סביר לאחר שחרור הטובין, וכי הסכום שנגבה לא היה גבוה באופן בלתי סביר.
נזכיר, כי בחודש נובמבר 2011 תוקנה פקודת הנמלים, ובמסגרת זו הוסף לה סעיף 19א, הקובע כי סוכן מכס יישא באחריות אישית לתשלום היטלים ואגרות נמל רק בתנאי שסייע לבעל הטובין להשתמט מתשלומים אלה. סעיף זה נכנס לתוקפו רק ביום 16.9.12, ומכאן, שהחלטתו זו של בית המשפט העליון תחול רק על תשלומים שביצעו עמילי מכס בשם לקוחותיהם עד למועד זה. עם זאת, ובשים לכללי סבירות המועדים שנדונו לעיל, נראה כי עמילי מכס נותרו חשופים לגבייה שכזו לפרק זמן מסוים ומוגבל.
חברת העמילות, ג. טלי עד שינוע בע"מ, אשר יוצגה על ידי עו"ד עדי ברקאי בערכאות הקודמות, לא הייתה מיוצגת בהליך בבית המשפט העליון על ידי עורך דין.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
חברת ג. טלי עד שינוע בע"מ היא חברה פרטית לעמילות מכס, המספקת שירותי עמילות מכס ללקוחות המייבאים סחורות דרך נמל אשדוד. כמו עמילי מכס רבים, התקשרה חברת העמילות בהסדר מסלקה בנקאית עם חברת נמל אשדוד, המעניק לחברת הנמל הרשאה לחייב את חשבון הבנק של חברת העמילות בחיובי העמלות של לקוחותיה.
חברת העמילות טיפלה בשחרור סחורות בנמל אשדוד עבור יבואנית של מצברי רכב, ושילמה עבורה בחודש דצמבר 2008 את אגרות הרציף שנדרשו לשחרור המצברים שייבאה לישראל, וששיעורן נקבע בהתאם לשווי המצברים כפי שהוערך באותה עת.
זמן קצר לאחר מכן, פתחו רשויות המכס בחקירה פלילית נגד היבואנית ומנהליה, בחשד להפחתת מחירי הייבוא, ואף הוגש כתב אישום נגד המעורבים בדבר. בעקבות החקירה הפלילית, הפסיקה חברת העמילות לספק ליבואנית שירותים.
במקביל, תיקן אגף המכס, באופן רטרואקטיבי, את ערך המצברים שיובאו, ובעקבות התיקון, חישבה חברת הנמל מחדש את ערך אגרת הרציף בגינם. בהמשך לכך, גבתה חברת הנמל מחברת העמילות, בחודש יולי 2009, את הפרשי אגרת הרציף, בסך 56,753 ש"ח, וזאת באמצעות הרשאתה בחשבון המס"ב.
ההליך בבית משפט השלום
חברת העמילות הגישה, אפוא, תביעה כספית להחזר הפרשי האגרה, ובית משפט השלום באשדוד קיבל את תביעתה, וקבע כי על חברת הנמל להשיב לה את סכומי האגרה בהם חויבה כסוכנת מס. במסגרת זו, קבע בית המשפט כי חברת הנמל לא הייתה רשאית לחייב את חברת העמילות בחובות היבואנית, מאחר שיחסי השליחות ביניהן הופסקו, ועל כן לא הייתה עוד חברת העמילות ערבה לתשלום יתרת חובותיה של היבואנית.
ההליך בבית המשפט המחוזי
חברת הנמל הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט קבע, כי סיום יחסי השליחות שבין חברת העמילות ליבואנית מנע את חיובה באגרות חדשות, אולם לא ביטל את חובתה לתשלום הפרשי אגרות מן העבר, וזאת בהתאם להוראת סעיף 19(א) לפקודת הנמלים (נוסח חדש), התשל"א - 1971. עוד קבע בית המשפט, כי לא הייתה מניעה שחברת הנמל תגבה את ההפרש באמצעות הרשאתה, ככל חוב אחר - אם כי מן הראוי היה למסור הודעה בטרם חיוב החשבון.
בפסק דינו, ערך בית המשפט המחוזי אבחנה בין ענייננו לבין העניין שנדון ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"נ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, אשר אושר לא מכבר (ביום 6.8.12) על ידי בית המשפט העליון, ובו נפסק, כי בהעדר התחייבות אישית וישירה של הסוכן או עמיל המכס לשאת בהפרשי האגרה שיידרשו לאחר שחרור הטובין מהמכס, לא ניתן לחייבו בתשלומם.
בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, כי סיום יחסי השליחות שבין חברת העמילות ליבואנית לא ביטל את החובה לתשלום הפרשי האגרה, ולא חלף זמן רב בין תשלום האגרה לחיוב בהפרש שנותר לתשלום. עוד ציין בית המשפט, כי לחברת העמילות שמורה הזכות להיפרע מהיבואנית, וכי אין חובה על חברת הנמל למצות, קודם פנייתה לעמיל המכס, את אפשרות הגבייה מהיבואן.
ההליך בבית המשפט העליון
על פסק דין זה הגישה חברת העמילות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת זו, חזרה וטענה חברת העמילות כי נפלה קורבן למעשי מרמה מצד מנהלי היבואנית, וכי בעקבות מעצרם, העמדתם לדין והחרמת הטובין על ידי רשויות המכס נאלצה לספוג את התשלומים ששילמה לרשויות השונות ולחברות התובלה, וזאת בנוסף לחובות היבואנית כלפיה. לדעתה, אין מדובר באגרות והיטלים שנוצרו במהלך רגיל של ייבוא טובין, אלא במסגרת מזימה פלילית שרקמו מנהלי החברה להונות את רשויות המכס. בנסיבות אלו, טענה, חיובה בהפרש האגרה יוצר תוצאה אבסורדית, לפיה כל סוכן מכס יהיה חשוף לנצח לדרישות תשלום בגין הפרשי אגרות, אף אם פסקו יחסי השליחות, וזאת בניגוד להלכת דוד יחזקאל הנ"ל.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק הפורמלי כי היא הוא אינו מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינים של הצדדים הישירים לסכסוך.
אף על פי כן ציין, לגופו של עניין, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו סותר את פסק הדין בעניין דוד יחזקאל, שכן באותה פרשה נעשה החיוב בגין ההפרשים ארבע שנים לאחר שנותק הקשר בין עמיל המכס לבין היבואנית, בעוד שבענייננו נעשה החיוב כעבור חודשים ספורים בלבד.
סיכום ומסקנות
משמעות הדבר היא, בית המשפט העליון הכשיר את פעולת גביית הפרשי האגרות באופן רטרואקטיבי, וזאת לאור העובדה כי הגבייה נעשתה זמן סביר לאחר שחרור הטובין, וכי הסכום שנגבה לא היה גבוה באופן בלתי סביר.
נזכיר, כי בחודש נובמבר 2011 תוקנה פקודת הנמלים, ובמסגרת זו הוסף לה סעיף 19א, הקובע כי סוכן מכס יישא באחריות אישית לתשלום היטלים ואגרות נמל רק בתנאי שסייע לבעל הטובין להשתמט מתשלומים אלה. סעיף זה נכנס לתוקפו רק ביום 16.9.12, ומכאן, שהחלטתו זו של בית המשפט העליון תחול רק על תשלומים שביצעו עמילי מכס בשם לקוחותיהם עד למועד זה. עם זאת, ובשים לכללי סבירות המועדים שנדונו לעיל, נראה כי עמילי מכס נותרו חשופים לגבייה שכזו לפרק זמן מסוים ומוגבל.
חברת העמילות, ג. טלי עד שינוע בע"מ, אשר יוצגה על ידי עו"ד עדי ברקאי בערכאות הקודמות, לא הייתה מיוצגת בהליך בבית המשפט העליון על ידי עורך דין.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
מאמרים נוספים בתחום:
